את חגיגות יום ההולדת שלי החל היום (10.5) החלטתי לפתוח דווקא בירושלים. אחרי שכבר היה נראה שלעולם לא ימצא הזמן המתאים לגיחה לירושלים בשביל לבדוק את הכוכב העולה בתחום המסעדנות, החלטתי שיומולדת זו סיבה מצויינת לעלות לעיר הקודש, ולקבל את השבת ואת שבוע היומולדת במסעדת מחניודה. לא יכולתי להחליט החלטה טובה מזאת. היה מרגש.

לפעמים מתחשק לי לאכול ארוחה בסיסית, במסעדת פועלים, כזאת שלא צריך להתלבש מהודר מדי, לא צריך לנסוע רחוק מדי, לא צריך לשלם יותר מדי, אבל בכל זאת לאכול אוכל מופלא. לפעמים חלק מהתוכניות מתפקששות, ובכל זאת בשורה התחתונה נקבעה הצלחה.

יום שבת, מזג אויר טוב, הזמנות מעולה לנסיעה מחוץ לעיר. ארזתי את החברים ונסענו צפונה. בניגוד למה שהם רגילים, הפעם זה לא היה בשביל טיול טבע, הפעם זה היה יום טיול מהסוג שלי – בשביל לאכול. קצת שמש, קצת נוף של ים, והרבה אוכל טוב. היה שווה כל רגע.

את חגיגות הפוסט ה-50 של הבלוג אציין עם ארוחה מעניינת, במזג אויר סוער במיוחד, במסעדה אתיופית בלב ליבה של תל אביב.

כשכולכם הייתם דבוקים לטלוויזיה מול הגמר של האח הגדול, אני העברתי ארבע שעות שאזכור עוד הרבה זמן (לפחות את השלוש הראשונות, הרביעית קצת מטושטשת...) במקום המקסים הזה, שקורא לעצמו חמארה בולגרית, ומגיש הרבה אלכוהול ואוכל טוב, ואוירה הכי הכי.

חבורת חברים נפגשה לארוחת צהרים של יום שישי, ואכלה בהנאה מגוון רב של מטעמי המטבח הגרוזיני. היה שווה להרחיק עד גבעתיים, בשביל הטעמים הנפלאים, בשביל האווירה הנעימה, וכן, גם בשביל החברה.

והפעם על ארוחת חורף לפני כניסת השבת, במסעדה עם תפריט מזרח אירופאי, שיש בה את הקישקע הכי טעים שאני מכירה. רק חבל שהחורף לא מגיע לביקורים יותר ארוכים.