חבורת חברים נפגשה לארוחת צהרים של יום שישי, ואכלה בהנאה מגוון רב של מטעמי המטבח הגרוזיני. היה שווה להרחיק עד גבעתיים, בשביל הטעמים הנפלאים, בשביל האווירה הנעימה, וכן, גם בשביל החברה.

והפעם על ארוחת חורף לפני כניסת השבת, במסעדה עם תפריט מזרח אירופאי, שיש בה את הקישקע הכי טעים שאני מכירה. רק חבל שהחורף לא מגיע לביקורים יותר ארוכים.

בזכות המיתון זכיתי לבקר סוף סוף במסעדת כתית במשכנה בתל-אביב, ולאכול שם ארוחה מצויינת במחיר סביר. ועכשיו, שנה לאחר מכן, כשנשמעים קולות של יציאה מהמיתון, האפשרות הזאת עדיין שרירה וקיימת, אז חזרנו לנצל אותה שוב.

שישי שמשי בצהרים נסענו לאשדוד, כי אבא שלי היה חייב שגם אני איווכח בקסם שהוא גילה לפני כשבועיים. אכן היה קסם. בעיקר כי מסתבר שאפשר למצוא אוכל מעולה אשר מוגש בצורה מרשימה, וכל זה במחירים אנושיים ובסביבה נחמדה, ולמרות שמדובר במסעדה כשרה.

אייל שני ושחר סגל, בעלי ה"סלון", פתחו ביחד עם בני ליפשיץ, בצנטרום של תל-אביב, חלופה זולה יותר, אבל לא בטוחה שהרבה יותר שפוייה. על סלון כתבתי קצת אחרי שנפתח, וזו היתה ללא ספק אחת מהחוויות הקולינאריות ההזויות ביותר שחוויתי מימי.

ב"צפון אברקסס" שמות המנות עדיין סוריאליסטיות, אבל החוויה יותר ארצית. בשורות הבאות אתאר בערבוביה שני ביקורים שלי במקום.

מה כבר יש לאכול באנגליה? שואלים הספקנים. בחלק א' היללתי את נפלאות המטבח האנגלי. בחלק ב' נרחיק למטבחים אירופאים אחרים, שממש לא בעיה למצוא בלונדון.

מה כבר יש לאכול באנגליה? שואלים הספקנים. אז קודם כל, יש דבר כזה אוכל אנגלי. הספקנים יאמרו כמובן שהאוכל האנגלי הוא אוסף לא אטרקטיבי של מנות משעממות, תפלות, כבדות ולא בריאות. ובשבילי, לעומת זאת, בעלת שורשים אנגליים שאני מתרברבת בהם בכל פעם שרק ניכרת הזדמנות, וגם בעלת חינוך עם נטיות אנגלופיליות מובהקות, בשבילי המטבח האנגלי הוא אחד המטבחים שהכי חסרים לי פה בארץ (ביחד עם המטבח הסקוטי). תנו לי פודינג (שחור או לבן או יורקשייר) או פאי (רועים או כליות או בשר ובירה) ועשיתם אותי מאושרת. אז לסיכום הביקור האחרון שלי בלונדון, הינה כמה מנות אנגליות מסורתיות שכל כך התענגתי לאכול. 

אני כל כך אוהבת לפתוח את הסופשבוע בארוחת בוקר ביום שישי השכם. משהו באווירה של תל אביב המתעוררת עושה לי נעים, ומכניס אותי למצב רוח עולץ של מנוחה. אחרי שכבר אכלתי ארוחות בוקר כמעט בכל המקומות המתבקשים, עשיתי לי רשימה של מקומות פחות סטנדרטיים, ומלאת סקרנות ניגשתי למלאכת הבדיקה. הכל בשבילי במרחק הליכה, וזה גם חלק מהעניין. אז הינה לפניכם רשימת מועדון ארוחת הבוקר, ובה תוכלו למצוא את מה כדאי לבדוק, ועל מה אפשר לוותר.

על אירוע ראשון מסוגו שארגנה מסעדת פורלין, בו טוויטרים ובלוגרים אכלו ושתו כיד המלך, ודיווחו על זה ברשת האינטרנט בזמן אמת. גם אני זכיתי להיות שם, והנה גם דיווח בדיליי.