"12 מעלות מתחת לאפס, הביצים של הבן אדם ממש קופאות, אבל בלוויל רותחת כקלחת במטבחו של השטן. אפשר לחשוב שכל כחולי המדים של פריז יצאו למתקפה. הם עולים מכיכר וולטר, הם יורדים מכיכר גמבטה, הם מאגפים בתנועת מלקחיים מכיכר נאסיון ומכיוון לה גוט ד'אור.......

אך חוץ מזה נשאר הרובע כשהיה, כלומר משתנה ללא הרף. הוא הולך ונעשה מלוקק, הוא הולך ונעשה חלקלק, הוא הולך ונעשה יקר. מה שנותר בו לפליטה מן הבניינים הישנים של בלוויל נראה כשיירי שיניים פגומות בתוך מערכת תותבות הוליוודית זוהרת. בלוויל קמה ונבראת מחדש".

הפיה קרבין / דניאל פנק

פעם בלוויל היתה מקום מפלטם של מהגרים אפריקאים, סינים, יהודים, ערבים וסטודנטים צרפתים עניים. היא היתה המונית, מלוכלכת ומסוכנת. פעם בלוויל היתה מקום שתיירים אינם פוקדים. פעם. היום בלוויל הינה "פריז האחרת". פריז הלא מלוקקת, הלא נוצצת. פריז האמיתית בה שחורים, צהובים ונימולים גרים בשכנות טובה. פריז של פריזאים, פריז של סטודנטים, פריז של אומנים שלאו דווקא יושבים בבתי הקפה של סן-ז'רמן.

טבורה של השכונה נמצא ברובע ה-20 בין הרחובות BELLEVILLE ו- MENILMONTANT , ממזרח לבולווארד בלוויל. השכונה בנויה במעלה גבעה (בדומה לשכונת מונטמארטר בה שוכנת הסאקרה קר) ובימי החורף הקרים הטמפרטורה בה נמוכה במעלה או שתיים מבמרכז פריז.

בלב השכונה נמצא פארק בלוויל המשקיף על כל פריז. ניתן לראות ממנו את האייפל, את הסאקרה קר, מגדל מונפארנס וביום בו הראות טובה - עד לקצה השני של העיר, את בנייני לה דפאנס.

אם מדרימים מעט מגיעים לבית הקברות המפורסם "פר לאשז" בו קבורים גיבורי התרבות של צרפת, אך את מי הם מעניינים כאשר קבור שם ג'ים-ג'ימבו-מוריסון. כן, אנחנו יכולים להיות אינטלקטואלים ולהגיד שקבורים שם בלזאק ושופן, אוסקר ווילד ואדית פיאף אך לפי כמות הג'וינטים, הסיגריות והפרחים המונחים על קברו של ג'ימבו, אין ספק למי יש רייטינג יותר גבוה.

מבלי להשמע כחלק ממשפחת אדמס, בית הקברות הינו אחד המקומות היפים והפסטורליים ביותר בפריז. העונה המומלצת ביותר לבקר בו, ובפריז בכלל (לדעתי), היא הסתו. עצי הערמון עבי הגזע משילים את עליהם שנצבעים לאט לאט בגווני אדום, צהוב, זהב ואפילו ורוד. עלווה ירוקה מכסה את הקברים וכשמתיישבים על ספסל, ליד פסל רומנטי, מבינים שלווה מהי.

רחוב בלוויל הוא רחוב האוכל העיקרי של השכונה. הנוף הקולינרי בו משתנה ככל שעולים (או יורדים). פרומז'רי, בולנז'רי ושרקוטרי צרפתים למהדרין, אחריהם מסעדות קוסקוס ערביות, איטליז "חלאל" (ה"כשר" הערבי) בהם מסתובבות על שיפודים גדולים שווארמות של בשר כבש או הודו נוטפי שומן ואחרי כל אלה – צ'יינה טאון. נכון, גם ברובע ה-13 יש צ'יינה טאון ואפילו גדולה יותר אבל לזו שבבלוויל יש קסם משלה.

בחנויות הסיניות הפזורות לאורך הרחוב תוכלו למצוא כל מוצר מהמזרח הרחוק, בהנחה כמובן שאתם יודעים איך הוא נקרא ומה מכינים ממנו כי כל השלטים, התוויות והסימונים הינם בסינית וכששאלתי את המוכרת מהו שמו של הירק הירוק שהחזקתי ביד היא ענתה לי LEGUME VERT = ירק ירוק.... אולם אם אתם יודעים לזהות למון גראס טרי, מיובש, קצוץ או באבקה, דים סאם טריים, רוטב נאם-פלא, שמן שומשום, בזיליקום תאי לעומת בזיליקום אחר, משחת שרימפס ושאר מוצרים לא מערביים – החנויות הללו הן מבחינת חלום לכל טבח. אם לא חובבי בישול הנכם – עברו לחנות הבאה ובחרו ברווז פקין צלוי שחום ופריך התלוי לו עם שאר חבריו לראווה בחלון, למען יראו ויזילו ריר.

לבלוויל התוודענו לראשונה באחד הימים הכי קרים שפקדו את פריז בשנים האחרונות. קפואים מקור ובשיניים נוקשות ביקשנו מידידה שגרה בשכונה המלצה על מקום קרוב ללכת לאכול בו והיא מיד היא קפצה והכריזה "בקור הזה? מרק! המרק הכי טוב בעולם!".

ברחוב נמצאות עשרות מסעדות סיניות אוטנטיות, כולן מלאות בתושבים מקומיים שזוללים מאכלים סינים בעזרת צ'ופ סטיק תוך השמעת קולות מצמוץ לא מגרים בכלל. נכנסנו למסעדה קטנה ומאוד לא מרשימה, ולמרות התפריט הגדול והמפורט, כיאה למסעדה סינית, החלטנו לדבוק בהמלצתה של חברתנו ולהתרכז במרקים. כל אחד הזמין סוג אחר, במעט ספקנות לגבי מידת השובע שאפשר להגיע אליה ממרק סיני. להפתעה כזו לא ציפינו. קערות ענקיות מלאות בכל טוב החלו לזרום לשולחננו, מותירות אחריהן שובל של ריח מארצות רחוקות.

אני קיבלתי מרק מהביל עם מיני עשבים ירוקים שבתוכו צפים רביולי שרימפס בעלי בצק רך ומתפתל ומילוי בטעם גן עדן. בן זוגי הקרניבור הזמין מרק בשרים וקיבל מגוון של חתיכות עוף, בקר, ברווז וחזיר בתוך נוזל טעים עם מעט עשבי תיבול ואטריות אורז שקופות. חברתנו הזמינה את הגרסה הצמחונית שכללה אטריות ביצים, נבטים, פטריות ועוד מיני ירקות שונים שרק הסינים יודעים מה הם. לא רק ששבענו, אני אפילו הותרתי בצער רב רביולי אחד בצלחת מפאת חוסר מקום בקיבה.

הפתעה נוספת חיכתה לנו עם קבלת החשבון. 5 אירו עולה מנת מרק שכזה שביום חורפי וקר מכניס את השוקו באנג'לינה ואת הסטייק ב"ל'אנטריקוט" לכיס הקטן.

וכדי שגם לכם ישאר ניחוח למון גראס באף וטעם ג'ינג'ר על הלשון קבלו מתכון פשוט וקליל למרק אסיאתי:

דופקים קלות על גבעול למון גראס (לצורך מיצוי טעמים וריחות), חותכים כמה פיסות משורש ג'ינג'ר, מוסיפים לציר מרק עוף + כמה עלי קפיר ליים, מעט סוכר, רוטב דגים (נאם פלא) וכחצי ליים סחוט. מרתיחים, מוסיפים כמה שרימפס חתוכים בגבם ומבשלים כמה דקות עד שהשרימפס משנים צבעם לורוד. שמים בקערית עלי כוסברה ובזיליקום ושופכים מעל את המרק.

חורף חם וריחני שיהיה לכם!